עמודים 45-46

 

כשם שזוגות ניגודים תלויים זה בזה, לאובייקט וגם לסובייקט אין משמעות ללא בן זוגם. שניהם מקבלים משמעות וחיים משל עצמם בזכות תהליכים מלאכותיים המופעלים עליהם, תהליכים דומים מאד. בואו נראה כיצד האובייקט מקבל מעמד עצמאי. ראשית, האובייקט מובדל משאר העולם, מנותק מיחסיו עם אובייקטים אחרים ומקבל עצמיות מלאכותית. לאחר מכן, אנחנו מתעלמים מהשינויים החלים בו מרגע לרגע והוא מקבל יציבות וממשות מלאכותית. לבסוף, הוא משולב והופך חלק אינטגרלי משרשרת מתמשכת של סיבה-תוצאה ובתפקידו כסיבה הוא מתקבל כבעל עוצמה ויכולת לגרום למשהו להתחולל.       

 

אבל כשהסובייקט עובר תהליך גיבוש, נוצרת בעייה. במהלך הניסיון להסיר חלק מזרם מחשבותינו או רעיונותינו, אנו מוצאים שלמחשבות מבודדות אין ליבה מרכזית או חומר, כמו שנראה שיש בהחלט לאובייקט מובחן (לדוגמא, עץ או בית). אנו מתגברים על הקושי על- ידי סיבוב או גלגול מחשבות העבר על גליל או טבעת, ועל ידי הפעלת דמיון האומר שגליל או טבעת המחשבות, החלולה כשלעצמה, מסוגלת לשמש כליבה: ניסיונות חדשים יכולים להיצמד לטבעת חלולה זו. אם כן, הטבעת הופכת להיות האני (self) שלנו, האגו (I) הממשי שלנו, ולמרות שמידותיה גדלות כאשר חוויות מקובעות, או דבקות בה, היא בעצם איננה ממשית, חסרת מרכז וריקה. המודעות לתהליך שלם זה חושפת את החלילות, או הריקנות, של האגו.  

מהתחלה כ"אני" יציב אשר אוחז במהירות במצביו המשתנים ללא הרף, הוא מתפתח לאגו, יועץ או שופט מוסמך, על ידי תהליך אותו מכנה קרישנמורטי 'הזדהות'.  (Identification)הדחף זהה לקודם, כלומר הבטחת בטחון רב יותר. האני מצדו, מזהה עצמו עם הגוף ותחושות הגוף, עם ידע קודם, חוויות קודמות, כישורים קודמים, עם דברים אהובים או שנואים, או ערכים השאובים מהעבר. אף על פי שכל אלה  חוויות שבאו והלכו, הצורך בחווה קבוע הורגש בעוצמה כה רבה, שהחוויות נאחזו אחת בשניה על מנת לייסד את האגו ואז להיות שייכות לאותו האגו שנוצר; בהדרגה "שלי" הופך "אגו" (I) ולאגו יש בעלות על יותר דברים "שלי". החוויות הופכות להיות חלק של האגו (I), הן מזוהות עם האגו באופן כה משמעותי, שאם אחת מהן נפגעת, אנו חשים פגועים בעצמנו, אם אחת מהן משתנה, אנו חשים כי כל אישיותנו משתנה. סובייקט שבמקור היה תלוי באובייקט הופך להיות יותר ויותר מסתפק בעצמו, הופך להיות אגו שיכול לטעון לבעלות על החוויות וגם המעריך שלהן, כשהוא קורא להן טובות או רעות. סתירה זו בין מבנה העל רב העוצמה לבין הבסיס השביר עליו הוא גדל, נחשף במלואו ומובן באופן חד כשאנו במצב של מודעות (awareness). כל תכונות האגו מופיעות אז כמספר רב של צללים, הנובעים מהסימון ה"מלוכסן" על המיינד המותנה.

 

אותו דחף ליציבות ולביטחון רבים יותר גורם להתרחבות נוספת של האגו. כשאנו טועמים את תוספת הכוח הנובעת מהצטברויות של ידע ויכולות (מהעבר), אנו חשים כי עלינו להבטיח יותר כוח על ידי צבירה של בעלויות חיצוניות. אנו צוברים רכוש, פותחים חשבונות בנק, מתכננים מערכות יחסים וקשרים משפחתיים בעלי השפעה, משתוקקים לכבוד, כל זאת מפני שאנו חושבים שבעשותנו כן אנו מגדילים את ביטחוננו. קרישנמורטי מצביע על כך שבעצם אנו רק מגדילים את המשא/נטל והופכים עצמנו יותר פגיעים. קרישנמורטי מוסיף שבאופן פרדוקסאלי, בטחון אמיתי נובע מהבנת טבעו האמיתי של העתיד הלא ידוע, מידיעה שאין ביטחון כלל ועיקר! מטרתנו האמיתית בחיים איננה לרוץ אחרי מצבים בטוחים, אלא להיות מוכנים להגיב לאתגרים כאשר ומתי שהם מופיעים מתוך הבלתי ידוע. הבנה זו מגיעה רק למיינד שעבר שינוי. לנו קוסם רק העתיד הניתן לחישוב, לכן רעבוננו לביטחון הוא חזק מאוד ואנו חיים בתקווה שאנו מתכוננים לעתיד כפי שאנו מבינים אותו. רעב זה ותקווה זו אינם אלא סימונים "מלוכסנים" על המיינד המותנה שלנו.