עמודים 50-53

וכך סיימנו לסקור חלק מהבעיות העיקריות, בהן אנו נתקלים בחיינו. בעיות אלו נוצרות באופן כמעט בלעדי על ידי המיינד, ועל ידי חוסר ההבנה איך הולך המיינד שולל אחריהן. בעיות אלה לא קיבלו את תשומת הלב לה הן ראויות. אמנם יש בעיות שנוצרות באופן בלתי תלוי במיינד, כמו מחלות, בצורת או רעידות אדמה, ובהן מטפל המדע. בשל מצבנו החברתי, הפוליטי והכלכלי הלקוי, האנושות לא הפיקה את התועלת המרבית מהתגליות המדעיות. בסופו של דבר ניתן לייחס גם  פגמים אלו להבנתנו הלקויה את המיינד האנושי. לא נראה כי מוסר, פסיכולוגיה ומדע חינוכי הגיעו להבנה מלאה של המיינד האנושי, והפתרונות שהם מציעים לבעיות החיים האנושיים הם לא מאוזנים. ראינו שישנן בעיות של המיינד עצמו, שחומרתן שווה, אם לא גדולה, מבעיות הסביבה ויש לטפל בהן באופן שונה מדרכו של המדען. מאחר שאלו בעיות של המיינד, אפשר להניח בביטחון מה שאנו יכולים לטפל בהן בהצלחה. גילינו במקרה שיטת מיון ואנחנו מרגישים קצת בטוחים,שהבעיות ניתנות לטיפול ולפתרון בדרך שיטתית. אלו כולן בעיות של המיינד המודע, זה המחלק התבוננות טוטאלית בשלושה מימדים נפרדים, ואת הבעיות ניתן לחלק בחלוקה משולשת דומה.

 

מעל לכל, נתן לנו קרישנמורטי דרך לשלוח יד אל מעבר לפני השטח של המיינד. כל הבעיות מתבשלות בהיחבא במיינד הלא מודע. כשבעיה מגיחה על פני השטח, המיינד המודע לוקח עליה פיקוד כאילו הייתה  דבר ארוז ומוגמר, כשהוא מתעלם מהמחלוקות והסדקים הנסתרים שכבר נעשו ויצרו את הבעיה. במאמץ לפתור את הבעיות, המיינד המודע רק מייצר עוד סדקים וטיפולו החד צדדי יכול רק לספק פתרונות לא מאוזנים. עלינו להגיע אל מעבר, או מאחרי, החלוקות האלה על מנת להגיע לפתרונות מלאים. קרישנמורטי מצביע על כך שבמצב של מודעות-ללא-בחירה (choiceless awareness), נעשה הצעד הראשון לקראת פתרון כזה, על ידי כך שערכנו הכרות עם מה שקורה מתחת לפני השטח.

 

כבר הסברנו כיצד, במצב של מודעות, הלא מודע עולה על פני השטח ומגלה כיצד 'הזכרונות הפסיכולוגיים' מתחת לפני השטח קיבלו את הצורה הבעייתית של בעיות כגון חמדנות, קנאה וכו'. היות ומצבי מיינד אלה נחשבים מסוכנים מבחינה חברתית ונדחים בצורה חריפה על ידי חברינו, אנחנו מנסים באופן שגרתי לדכא אותם על ידי משמעת חריפה ולדחקם מתחת לפני השטח. לחילופין, אנו מנסים לברוח מהם, להסיט את מחשבתנו מהם והלאה, להימנע מלתת להם ביטוי חופשי, ואפילו להימנע מלהודות בנוכחותם במיינד שלנו.הונאה עצמית שכזו מובילה במקרה הטוב לקונפורמיזם חיצוני, אבל בלי להביא לידי ריפוי משמעותי (radical cure). היות והמודעות לא מגנה, ההדחקה הופכת להיות מיותרת והלא מודע עולה בחופשיות על פני השטח. מודעות מתמודדת עם העובדות, במקום לברוח מהן. כאשר עובדות לא נעימות מודחקות הן מפתחות את כוחן בהיחבא, אבל כשהן גלויות לפנינו, עלינו 'לחיות איתן' כמות שהן, לא כפי שהיינו רוצים שהן יהיו. כפי שנראה,  למפגש זה עם עובדות יש אפקט מפכח ומטהר, לא רק בשל ידיעת האפשרויות התיאורטיות הנובעות ממפגש זה, אלא מההתמודדות המעשית עם העובדות ומכך שאנו נותנים להן לפעול באופן חופשי.  

אין  טעם  לעקוב בתור צופים מן הצד כיצד קרישנמורטי סוקר את הבעיות, ובואו לא נעריץ את המילים והטענות שהוא מעלה. עלינו לוודא לעצמנו, על ידי תצפית ישירה, שמודעות-ללא-בחירה (choiceless awareness) מעבירה אותנו אל מעבר לסף. אסור לנו לקבל את המסקנות שלו בגלל שאנחנו מרכינים ראש בהכנעה  בפני  התובנה החריפה שלו, או לנסות בחצי לב, תוך קבלת התוצאות מתוך אמון. אנחנו לא צריכים לשאול, כמו שרבים נוטים לעשות, "בסדר, בהנחה שאנחנו מודעים, אז מה הלאה? איך נובע מכך הפתרון?" אם אנחנו מגיעים לתובנה שעוצמת הבעיה נובעת מן החשאיות שלה, יתברר לנו שהחשיפה לאור היום חייבת להחליש את השליטה של הבעיה בנו. בפרקים הבאים נדון באריכות כיצד זה קורה.      

 

פרק שני

ההתניה קומלת

בפרק הקודם סקרנו את טבע המצבים המותנים של המיינד, מצבים כמו צער, פחדים, תאוות בצע, תסכולים וכדומה, וראינו שעלינו להיעזר במודעות ללא-בחירה, כדי לחשוף את המרכיבים הנסתרים של המצבים הללו. כעת נבחן יותר מקרוב את טבע המודעות: איך ומדוע היא הופכת אותנו נבונים יותר בנוגע לטבע ההתניות. ראשית, נשים לב לעובדה שהתכנים הללו מתגלים לנו מעצמם: לא עשינו כל מאמץ לחשוף אותם.  אם נחה דעתנו כי ניתן לתת למודעות את הקרדיט לפחות לשמץ היעילות והכוח הללו, נוכל לשאוב מכך עידוד להמשיך בחשיפת המקור וההיקף של היעילות הזאת. קרישנמורטי הכין אותנו לחקירה כשתיאר את המודעות כ"דריכות פסיבית". התיאור מעלה בדמיוננו צבי בין המצרים: אין שום תנועה נראית של הגוף, הצבי אינו עורך שום תוכניות מפורטות במוחו, אבל הוא נחוש להפנים את כל מצב המצוקה בכל ישותו, והוא מוכן בדריכות לפעול בכל מצב חירום. מודעות היא פסיביות ודריכות מסדר גודל דומה.   

המצב הוא פסיבי רק מבחינה זאת שאין שום תנועות גלויות של המיינד שמפריעות לנו, בין אם אלו תנועות תועות או מקריות של המיינד המבולבל, או תנועות הגנה למניעת סכנות נוספות, או תנועות תקיפה להתגברות על הסכנה כפי שהיא נראית לנו. מיינד החופשי מהפרעות אלה איננו רופס או פק-בירכיים, אלא מלא אנרגיה, עצורה ושמורה, אם כי לא בשימוש ממשי.  לכן הוא דרוך ורגיש למיצג הדק ביותר שיוצג בפניו על ידי התת-מודע. מודעות איננה בשום פנים מצב שלילי; היא מאד חיובית ולכן עלינו לשים יותר דגש על 'דריכות' מאשר על 'פסיביות'.

מודעות היא שלווה ושקטה, בהיותה חופשייה גם מהפרעות שהן תגובות לזיכרונות, וגם מהפרעות שנגרמות על ידי המאמצים הקדחתניים לשים קץ להפרעות. המודעות מטפלת בכל ההפרעות, בלי שתהיה מוטרדת בעצמה, יהיה אופי התנועה המפריעה שהיא בוחנת אשר יהיה. גם ברמה המודעת, לשלווה יש ערך רב למפגש עם מצבים פתאומיים. אם אנחנו נתקפים בחמת זעם, העצה השקולה היא "ספור עד עשר". כך יש הפסקה רגעית בזעם הגואה, ההורדה הרגעית של הרגל מדוושת התאוצה מאיטה את התנועה, וההשעיה הרגעית נותנת לנו אפשרות להתבונן ימינה ושמאלה ולקבל מבט כולל יותר של המצב. מודעות פועלת באופן דומה, אבל איננה זהה לשלווה הכפויה הזאת. אין ספק שהמודעות היא המיינד השקט, אבל היא לא נעשית שקטה על ידי ספירה עד עשר או תכסיסים דומים.  כל דבר שאנחנו הופכים באופן מלאכותי לשונה מ'מה שיש', הוא זר למודעות ונגזר עליו להביא לסדרה של הפרעות. המודעות מדלגת מעל ההפרעות של הזכרון או של המיינד המותנה, ממש שרץ המשוכות מתעלם מן המשוכות שעליו לעבור.

איך חומקת המודעות מן ההפרעות שממלאות את המיינד המותנה שלנו? קרישנמורטי נתן את התשובה: מכיוון שהמודעות "לא מגנה, לא מצדיקה ולא מזדהה". היא לא שופטת את ההתניה כטובה או רעה, ושומרת מנה מרחק. אילו היתה המודעות מזדהה עם ההפרעות, היא הייתה מעורבת בהן, ולא יכולה הייתה לתת לנו מידע מועיל, בפרט בנושא העניין העיקרי שלה, הלא הוא אמיתותן או שקריותן. "היא מבחינה בין האמיתי לבין השיקרי; היא מכירה בשיקרי כשיקרי, ובאמיתי כאמיתי".  בפרק זה, אנו בוחנים את שתי הטענות הראשונות. מה שאומרת המודעות על האמיתי כאמיתי נבחן בפרק הבא.